עקרון העבודה של בלם מבוסס בעיקר על יצירת חיכוך ומומנט, אשר מאט או עוצר חלקים נעים באמצעות החיכוך בין לוחית החיכוך לגלגל הבלם (או דיסק הבלם). באופן ספציפי, כאשר הבלם מופעל, המערכת ההידראולית או ההתקן האלקטרומגנטי מייצרים לחץ, הגורם ללוח החיכוך לבוא במגע עם גלגל הבלם (או דיסק הבלם), לייצר מומנט חיכוך, ובכך לפזר אנרגיה קינטית וגורם לאובייקט להאט. או להפסיק לזוז. כאשר הבלם מנותק, הלחץ מתבטל, והקפיץ או מנגנון איפוס אחר מפריד בין לוח החיכוך לגלגל הבלם, ומשחזר את מצב התנועה שלו.
העיצוב והביצועים של בלם תלויים בגורמים שונים, כגון מקדם חיכוך, מומנט בלימה, ביצועי פיזור חום וכו'. בלמי דיסק ובלמי תוף הם שני סוגים נפוצים, כל אחד עם מאפיינים משלו ומתאימים לתרחישי יישום שונים. לבלם הדיסק ביצועי פיזור חום טובים והוא מתאים לסביבות הדורשות פיזור חום מהיר, כמו מכוניות סדאן; בלם התוף בעל עוצמת בלימה גדולה והוא מתאים לרכבים כבדים.
